בין משבר לשבר
השמות כולם בדויים, הסיפורים הותאמו למניעת פרטים מזהים
מיכל |
מיכל מתקשרת אלי באחד מחודשי ינואר בשנה. אני מזהה מיד את קולה. לא ניתן לשכוח חברי ילדות, רחוקים ככל שיהיו. חצי שעה לאחר שיחת הטלפון, היא כבר במשרדי. אני מאושרת לקראתה, נראית חצי בן אדם מהתמונה שהכרתי מהפייסבוק. מה קרה שאת נראית ככה אני משתהה, התחלתי לרוץ. בלי smalltalk ,ישר נכנסות לגוב האריות. זה ארוך, היא אומרת. יש לי מישהו. אבא של ילדה מהכיתה המקבילה של הבת שלי. הוא בתהליכי פרידה. זה התחיל מוואצאפים סתמיים והתפתח לאהבה ענקית. מצאתי את האושר היא ממשיכה, הוא בדיוק מה שבעלי לא. אוהב טבע וירוק. אנחנו מתעניינים באותם דברים. הוא מבשל מדהים, סקס שלא היה לי בחיים. הוא מרגש אותי עם מחוות קטנות. אנחנו מסתובבים במכונית שלו נוסעים לשומקום ושומעים מוזיקה, שרים כמו ילדים. איך אני אסביר לך, יש לי סוף סוף חיים בחיים. לא מדברים אלי כאילו אני מפיקת אירועים. הוא מעריך אותי, ואת העובדה שאני אשת קריירה. הילדים שלנו פחות או יותר באתם גילאים. הכי קטן בין כולם זה הבן שלו, בן 11 .צחקנו שנצטרך לקנות את המכוניות של הדתיים. הוא מתכוון להודיע לאשתו בשבוע הבא שהוא רוצה להיפרד. הוא יעזוב את הבית, ומשם נתקדם. היא ממשיכה לספר, אבל התמונה ברורה.
היא רוצה לברוח כמה שיותר מהר לזרועות האביר.
מיה |
היא מגיעה למשרדי. בחורה רזה וגבוהה מאד. שייכת לג'אנר של היפות הטבעיות שלא צריכות כלום. עור שחום, עיניים חומות, שיער חום טיפה גלי בקצוות, רזון וגובה. לבושה בג'ינס בהיר, טי שירט חלקה לבנה, ואולסטאר. מראה של דוגמנית בשלה. עונדת על פרק כף ידה הימנית את צמיד הברגים הקלאסי של קרטייה, בצבע הכי טרנדי – רוז גולד. אחר כך תספר שהוא נקרא צמיד אהבה, מבריגים אותו ליד לנצח. הוא קנה לה אותו ביום הנישואין הראשון שלהם. חלפו מאז שנים רבות, היא לא הסירה אותו מעולם, פרט לניתוח שעברה בזמנו. וגם עכשיו למרות מה שהיא עוברת איתו, היא ממשיכה לענוד אותו. אולי כאקט סימבולי לתקווה הזאת שמקננת בה שניתן עוד להציל, לנסות, להישאר. קשה לה איתו מזה תקופה, אבל מה יהיה על הבנות. היא פותחת את הפה להתחיל ולספר, ועיניה השקדיות מתמלאות נוזלים, ומשוות לה מראה עוד יותר יפה ורך. אנחנו נשואים למעלה מעשר שנים. יש לנו תאומות בנות חמש, כמעט איבדנו אחת מהן בניתוח הקיסרי. ילדות מדהימות שעכשיו כנראה לא יהיה להן אבא. הדמעות זולגות כבר ללא שליטה, אני מגישה לה את חבילת הטישיו שמונחת לצידי. היו נורות אדומות בשנה האחרונה: מניח את הטלפון הנייד הפוך ולא עוזב אותו, כשאנו נוסעים במכונית, הוא מבקש להשתמש ב"וויז" שלי. לא נותן לבנות לשחק בו, קורא הודעות ומחייך מן חיוך טיפשי כזה, שומע פתאום שירים ללא קשר לכלום. שעות בשירותים כאילו הוא בקולונוסקופיה. התחיל לעשן בחצר בלילות בטענה שצריך להירגע. לא זמין שעות ארוכות במהלך היום. חוזר הביתה ורץ למקלחת כאילו עבד בשמש. התחיל לרוץ, לרכוש לעצמו בגדים לבד. והשיא שהמושבניק שדגל בריח גוף טבעי, התחיל להתבשם. היא ממשיכה לספר, אבל התמונה ברורה.
יש לו מישהי.
שרית |
היא מגיעה למשרדי באחד מימי חודש פברואר הקרירים עם השמש השקרנית בחוץ. אישה נאה בשנות הארבעים לחייה, שדופה. לבושה בג'ינס שחור, גולף דק גם הוא שחור ונעלי סטילטו בצבע ניוד – מראה קלאסי. אני מניחה ששלומך לא להיט, אני פותחת. היא מהנהנת בחיוך מבויש עם ברק בעיניים, שמחבר אותי אליה בשנייה. תתחילי, אני אומרת. איני כותבת בשלב הזה, רק מקשיבה. קובי ואני יחד מהצבא, מעל עשרים שנה. מאז הכרותינו, לא עזבנו זה את זו. הקמנו עסק לטקסטיל בגיל צעיר, פשטנו את הרגל. בכוחות משותפים הצלחנו להתרומם ולהתבסס כלכלית חזרה. היום אנו מתגוררים בוילה באשדוד, ומייצאים שמלות כלה לאירופה ועכשיו הוספנו את ארצות הברית. תוך כדי נולדו לנו שלושה ילדים, שתי בנות ובן שעומד להתגייס לצבא. שיהיו בריאים. היא לא מזילה דמעה. עכשיו שהכל רגוע והילדים גדלו, הסתובב לו משהו בראש. תביני היא אומרת, אנחנו יחד מגיל 18, כל יום וכל היום יחד. הוא רצה שאהיה רק שלו, לא הסכים לחלוק אותי עם איש. התרגלתי. אין לנו כמעט חיי חברה, אולי שני זוגות מכל החיים. מעולם לא הייתי טיפוס של חברות ובתי קפה. לפני חצי שנה היתה לו מסיבת מחזור לגיל 40 .אני חושבת שזאת היתה הפעם הראשונה שהלך לאירוע בלעדי. למחרת בבוקר ביקש ממני לפתוח לו חשבון פייסבוק. הוא הכי לא טכנולוגי בעולם. כל כך שמחתי עבורו שרוצה לחדש קשרים שנותקו. בחודש שעבר נסע פעם ראשונה לבד לחו"ל. אמר שזאת תערוכה קטנה באמסטרדם ויוכל להסתדר בה בלעדיי, ואני בלאו הכי שונאת טיסות. הופתעתי וזה הרגיש לי מוזר. התעלמתי. את יודעת איך זה, היא מוסיפה, אני אדם שמנסה לא להקשות, לחיות ולתת לחיות . בנסיעתו, כמעט שלא שמעתי ממנו. כשביקשתי תמונה של הבוט שלנו בתערוכה, קיבלתי תמונה של שנדוליירות שנראו לי כמו התיקרה של סלפרידג'ס בלונדון. זה כבר היה לי מוזר. מיד שנכנס הביתה מהנסיעה, התעוררתי וחקרתי אותו. הוא התנפל עלי וצעק שאין לי אמון בו. מספר ימים לאחר מכן, גיליתי בכיס האחורי של הגינס שלו שני כרטיסים מהופעה של אדל בלונדון.
כל הדם זרם לי בבת האחת מהראש לקצות האצבעות.
רן |
רן הגיע אלי בחודש יולי. גבר מרשים, לבוש בחליפה חורפית, חולצה מכופתרת עם חפתים ונעלי צ'סטרפילד בצבע חום. עיניים בהירות, חיוך ספק מבויש, ספק מבוהל. השקט שלו שידר מצוקה. שבוע שאני לא ישן, כמעט ולא נכנס דבר לפי. אני ואשתי גלית, נשואים 22 שנה, באחד הערבים ביקשה שנשוחח, אמרה שלא טוב לה והיא רוצה להיפרד, שהיא לא מרגישה חיבור אלי כמו פעם ועוד כל מיני דברים מוזרים. טוענת שאנחנו לא מתקשרים שנים, שהילדים בגרו והחיים חולפים, היא חושבת שיהיה לנו טוב יותר אם ניפרד. אני פשוט לא מבין, מה לא טוב לה בנישואים האלה, מידי ערב אני נוהג להגיע הביתה באותה השעה, עוזר לה מהרגע שאני נכנס בכל מה שהיא מבקשת. אני אומר לך קארין, אני פועל שלה ושל הילדים. לך תביא, לך תקנה. בערב אני לא מפריע לה בטלפונים שלה וברשתות החברתיות. צופה בכדורגל ונרדם הרבה פעמים בסלון. אבל כנראה שאני לא מספיק טוב בשבילה. היא אמרה לי שאין לנו נושאים משותפים, שאנחנו לא עושים דברים יחד, שאני לא משתף אותה בכלום. מתי בדיוק היא גם רוצה שנבלה, לא מבין. אני עובד כל היום בכדי לפרנס אותם בכבוד. לא רוצה שיחסר להם דבר, כמו שלי היה חסר. כזה אני, רק לתת ולהעניק. קורע את התחת בשביל שהיא תוכל לעשות יוגה חמש פעמים בשבוע, ולשבת בבתי קפה. חברים אמרו לי שבטוח יש לה מישהו, שזה טרנד עכשיו למצוא מאהב צעיר. נתנו לי כל מיני עצות, לעקוב אחריה, לשים צ'יפ בטלפון, להחליף את מנעול הבית, לקחת את הילדים לבד לחופשה.
קראתי באינטרנט שאני צריך למהר לבית הדין הרבני.
ועוד ועוד.....